מעגל ההתמכרות- דברים שמשפחות צריכות לדעת

פרק 51 – "התמכרות – סיפור משפחתי"

בפרק הזה אנחנו נכנסים לעומק החוויה המשפחתית של התמכרות, לא רק כסיפורו של האדם המכור, אלא כסיפור משותף שמערב את כל בני המשפחה.
הפחד, התסכול וחוסר האונים הם רק חלק קטן מהרגשות שמציפים את המשפחות שנקלעות למעגל ההתמכרות – מעגל שבו כולם סובלים ומשלמים מחירים, אך גם יכולים למצוא את הכוח להחלים ולצמוח יחד.
אורי ואילן, מכורים בהחלמה ומנחי הפודקאסט "מכורים", משתפים על הרגעים שבהם המשפחות שלהם שילמו את המחיר הכבד של ההתמכרות, וגם על תובנות שגילו תוך כדי השיחות עם אנשים אחרים.
"אירחנו בפודקאסט אישה שהייתה נשואה לאדם עם התמכרות וזה טלטל אותנו... פתאום הבנו מהדברים שלה, שהיא משתמשת, לא בסמים אבל במכור, ברצון לעזור לו, להציל אותו. זה היה פרק הכי מטלטל, תפס אותנו לא מוכנים, הביא אותנו לחשבון נפש משמעותי על המחיר שהמשפחה שלנו שילמה."
"האשמה והבושה – תבעטו אותם החוצה... זה לא מה שיקדם את ההחלמה המיוחלת,"  הם מוסיפים, מדגישים את החשיבות של חמלה ואחריות אישית בתהליך ההחלמה המשפחתי.
"רוצה להאמין ששיחות כמו עכשיו תורמות להבנה שהתמכרות היא מצב אנושי נפוץ מאוד, בעצימות שונה ויש להפסיק לעשות מזה פשע גדול.  די, אנשים מכורים - אפשר לטפל בזה, אפשר לצאת מזה"
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
 

פרק 52 - "אפס עשייה – לא אופציה"

איך בוחרים את הדרך הנכונה לטיפול בהתמכרות?
רגע הגילוי שאדם אהוב מתמודד עם התמכרות הוא רגע מטלטל. לעיתים חולפים חודשים ואף שנים עד שהוא מגיע, והמשפחה מוצאת עצמה מול שאלות לא פשוטות: למי פונים? איזה סוג טיפול מתאים? ואיך יודעים שבחרנו נכון?
בפרק זה, ניתן מענה על חלק השאלות המורכבות האלה.
ניר אורן, עובד סוציאלי מומחה בטיפול בהתמכרויות עם ניסיון עשיר של כ- 30 שנה, במוסדות ציבוריים ופרטיים, יתארח בפרק ויספק כלים והכוונה מעשית אודות:
סוגי המענים השונים וההבדלים ביניהם- מטפלים פרטיים, מרכזי יום, אשפוזיות, קהילות טיפוליות ומוסדות פנימייתיים.
ציבורי למול פרטי.
איך ניתן לזהות את הבחירה הנכונה לכל מקרה?
מהם הצעדים הראשונים למשפחה שמעוניינת לעזור לאדם המתמודד עם התמכרות?
במהלך השיחה נדבר גם על המציאות המורכבת של המשפחות: הפחד מלטעות, התחושות המבלבלות, והקושי להחליט בזמן שמרגישים מוצפים במידע.
זהו פרק שמטרתו ליצור מעט בהירות בתוך הענן הסבוך של המידע והרגשות.
ניר מבקש להעביר מסר חד וברור: אפס עשייה אינה אופציה. תמיד יש מה לעשות.
הצטרפו אלינו לשיח של הבנה, תקווה וכלים מעשיים! 🎙️
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.

פרק 53 - "האשליה שבשימוש, השחרור בהחלמה"

כשהכאב משתלט על כל חלק בחיים, כל מה שאתה מחפש זה הקלה – גם אם המחיר כבד."כילד גדלתי בבית לא בריא במיוחד. הייתי ילד מאוד מופנם, לא מדבר, לא משתף... שנים של הסתרה, שלא ידעו ולא ישמעו. היה כבד להתהלך עם הסודות האלה, לשמור שהכל ייראה תקין מבחוץ, אבל מבפנים הכל היה מרוסק."
כך משתף מרדכי כהן, פסיכותרפיסט ממוקד התמכרויות, שהתמודד עם התמכרות פעילה במשך יותר מ-20 שנה, והיום הוא חוגג 21 שנים בדרך ההחלמה.
"לא הייתי שייך לשום מקום. מגיל קטן אני שורד לבד, לא משתף, לא מספר... הסמים הצילו אותי. אם לא הייתי משתמש, הייתי מתאבד בגיל 14.""הסם אפשר לי לנשום לרגע. הוא נתן לי שקט. לא פתרון אמיתי, אבל תחושת הקלה."
מרדכי מתאר את הדרך שבה הפך תלוי בסם: "לא הייתי מסוגל לעשות כלום בלי להשתמש. הייתי כל כך תלותי בזה, ועדיין הצלחתי איכשהו להסתדר. בקטע של כסף תמיד הסתדרתי... עד שכבר לא הצלחתי."
כשהגיע הרגע שבו החליט שהגיע הזמן לשינוי, הוא התחיל דרך חדשה: "להיות נקי זה מקצוע. חייבים לתחזק את זה כל הזמן, לשים לב כל הזמן, כי אני יודע כמה אני מסוכן לעצמי. מחלת ההתמכרות היא כמו מפלצת. אני מרגיש אותה בתוכי, תמיד מודע לה. אם לא אשמור שההחלמה תהיה למעלה בעדיפות, הלך עליי."
"למשפחות ולמתמודדים עם התמכרות הוא אומר : "יש פתרון למחלה הזו. אין תרופה, אין כדור קסם, אבל יש דרך – והיא עובדת."
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.

פרק 54- "הימור כואב"

רובנו הימרנו לפחות פעם אחת: כרטיס הגרלה, משחק קלפים עם חברים, או אולי השקעה מסוכנת בשוק ההון.אבל איפה עובר הגבול בין משחק תמים להרגל שמשתלט על החיים?
עבור שמעון רביבו, פסיכותרפיסט ומכור בהחלמה, הגבול הזה נחצה בלי שום אזהרה.רגע אחד בקזינו בגיל 26, כשחשב שזה רק ערב קליל עם חבר, הפך לנקודת מפנה ששינתה את מסלול חייו.ההימורים, שבהתחלה נתנו לו תחושת שקט וריגוש, הפכו לכוח בלתי נשלט שפלש לכל תחום בחייו – המחשבות, הרגשות, הכסף, והמשפחה.
"הימורים הם התמכרות שקטה," הוא אומר. "הם נותנים אשליה של שליטה, של רווח מהיר, של ריגוש. אבל בפועל, הם לוקחים ממך הכל – את הכסף, את המשפחה, את עצמך."
בפרק הזה, שמעון לוקח אותנו עמוק לתוך עולמו של המהמר. הוא מתאר את התחושה שכל הפסד הוא רק עוד צעד בדרך לניצחון הגדול, את השכנוע הפנימי שהפעם זה יהיה אחרת, ואת השקרים – לעצמך ולכל מי שסביבך.
שמעון משתף בכנות איך חובות אדירים, חיים כפולים, ושבר משפחתי בלתי נמנע הובילו אותו לנקודת שפל שבה הבין: הוא חייב לבחור – להמשיך לשקוע או להתחיל מחדש.
אבל זה לא רק סיפור של אובדן. זה גם סיפור של תיקון.שמעון משתף איך, בגיל 48, החליט שהגיע הזמן לקחת אחריות ולבנות את חייו מחדש. צעד אחר צעד הוא למד להתמודד עם ההתמכרות, לבנות מחדש את האמון עם משפחתו, ולהפוך את הכאב שלו לכלי עוצמתי לעזרה לאחרים.
למשפחות הוא אומר: "אין מה להתבייש, זו מחלה לכל דבר. חשוב לבקש עזרה מאנשי מקצוע. קבלו הכוונה – אתם חלק מההחלמה של בן המשפחה. הוא צריך אתכם, לא רק טכנית אלא גם רגשית. חשוב לדעת איך להיות עבורו."
זהו פרק מרגש וכנה, שמאיר את עולמם של המהמרים – את הכאב שהם חווים, את ההרס שמשאיר אחריהם, ואת התקווה שאפשר לשנות – ולהתחיל מחדש.
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.

פרק 55 - "האור בתוך השיגעון"

"כשאני טובעת, אין צורך שתתארו לי את המים – לא את צבעם, לא את עמקם.הרי אני חשה אותם עד צווארי. יש לי רק בקשה: אל תחדלו לרגע לתאר לי איך נראית היבשה."(אביחי הולנדר, מתוך השיר "אור בשיגעון")
המילים הללו, שמלוות את חייה של עדיה, מסמלות את הכוח שהחזיק אותה – משפחתה, שלא ויתרה עליה, גם כשהייתה בעומק מעגלי התמכרות וכאב.
עדיה גדלה במשפחה נורמטיבית ושופעת, עם תחושת ביטחון ושלווה. אבל בגיל 18, משבר פתאומי טלטל את עולמה. היא עזבה את הבית, בחרה לנתק קשר עם משפחתה, ונכנסה למעגל של בריחה – תחילה דרך אלכוהול ומסיבות, ובהמשך דרך סמים.
"לא הצלחתי להתמודד עם הכאב, עם הציפיות, עם המשפחה. תני לי לא להרגיש, לא לראות."
לאורך השנים, המשפחה המשיכה לנסות להושיט יד, אך תחושת הבושה והניתוק הפנימי מנעו ממנה לקבל את עזרתם. רגעים קטנים, כמו שיחת טלפון מאחותה שאמרה לה, "אני לא מבינה איך אנחנו לא בקשר," היו עבורה נקודות אור בתוך החושך – אך עדיין לא היו מספיקים לשינוי.
רגע המפנה האמיתי הגיע כאשר עדיה מצאה את עצמה לבד לחלוטין. אחרי שנים של תלות בזוגיות ובמעגלים של בריחה, היא נותרה ללא כסף, ללא חברים, וללא מטרה.
"ישבתי על הרצפה בדירה, עם כלום – לא כסף, לא עבודה, לא קשרים אמיתיים. אמרתי לעצמי, 'פשוט תיקח אותי מכאן.' זה היה רגע שהבנתי שאני צריכה לבחור – או למות או להתחיל לחיות."
בפרק הזה, עדיה מספרת בכנות מעוררת השראה על המסע שלה – איך הכאב הוביל אותה אל שיחה אמיצה עם משפחתה, אל תוכנית 12 הצעדים, ואל שילוב חדש של אמונה, חמלה ועבודה פנימית עמוקה.
היא משתפת איך השילוב הזה איפשר לה לשקם את חייה ולבנות קשרים חדשים עם משפחתה, מתוך הבנה עמוקה: "לשחרר זה לא אומר לוותר. המשפחה שלי נתנה לי את המרחב להתמודד, אבל אף פעם לא ויתרה עליי."
זהו פרק על רגעי שפל, על נקודות אור, ועל הכוח למצוא אור בתוך השיגעון, פרק שיש בו תקווה.
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.

פרק 56 – "שקט שבור"

שקט. רובנו מבקשים אותו בחיינו – שקט שמביא שלווה, ביטחון ושייכות. אבל יש גם שקט אחר: שקט כבד ומתוח, שמסתיר סודות, חששות, ולעיתים תקווה קלושה שהפעם, אולי, הכל יסתדר.
נוי ועמית גדלו בדיוק בתוך שקט כזה. בבית שבו ההתמכרות של אמא הייתה נוכחת – אך תמיד מוסתרת. עבורם, השקט היה דרך חיים: שקט מול העולם, שקט בתוך המשפחה, ושקט לא שקט גם בתוכם.
בפרק הזה, הם פותחים חלון לעולם שבו ילד לומד להסתיר – לא רק מאחרים, אלא גם מעצמו. הם משתפים בכנות איך כל אחד מהם נשא את הסוד, חי בהסתרה, והאמין שגילוי או שיתוף עלולים להחמיר את המצב.
ההסתרה הזו השפיעה עליהם בדרכים שונות, וכל אחד מהם פיתח מנגנונים ייחודיים כדי לשרוד את התקופה המורכבת והכואבת.עמית ונוי מספרים על רגעי החשד הראשונים, הגילויים שהרעידו את עולמם, ועל המאבק היומיומי להחזיק בית שנראה כלפי חוץ מושלם, אבל מבפנים היה מלא בשברים.
"לא בא לי לחזור הביתה," משתפת נוי, "אבל אני חייבת לחזור, כי מי עוד יתפעל את כל זה?""כשגיליתי, זה היה כאילו התכוננתי לזה כל חיי," מספר עמית. "כשלראשונה דיברתי עם אבא, הבנתי שהוא לא מופתע. פתאום הבנתי שאני האחרון לדעת, וזה היה שוק מוחלט."
זהו סיפור על כעס ואהבה, על אכזבה ותקווה, ועל מסע של משפחה אחת שבחרה לא לוותר.הם משתפים איך רגע הגילוי הפך לנקודת מפנה, הוביל לשיח משותף, ולכוח משפחתי מאוחד שהביא את אמא להיכנס למרכז החלמה. הם מספרים גם על המתנות שקיבלו במסע ההחלמה שלה – ובעיקר על הקִרבה המחודשת שנוצרה בין האחים ובתוך המשפחה.
היום, חמש שנים בתוך החלמה של אמא, נוי ועמית משתפים לא רק בכאב, אלא גם בכוח שגילו בתוך עצמם ובמשפחה שלהם.
זה פרק שמאיר את המציאות המורכבת של ילדים להורה מכור, עם מסר חזק: מותר להרגיש, מותר לכעוס, חשוב לשתף , לא חייבים להישאר עם הסוד לבד.
עוד מבקשים להוסיף – חשוב לבקש עזרה. לטפל בעצמך. כי רק כך תוכל גם להיות לעזר עבור אחרים.
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.

פרק 58 -"כשהלב מוצא קבוצה"

אני יושב בפינה של החדר, רחוק ככל האפשר, עיניים מושפלות לרצפה. מסביבי אנשים מדברים, משתפים, מספרים על עצמם בלי מסכות. על הכאב שלהם, על הבושה, על האובדן. ואני לא מבין איך הם עושים את זה.אני רוצה לקום ולברוח, אבל נשאר.ואז, בין כל המילים, אני שומע סיפור שדומה לשלי. לא בדיוק, אבל מספיק קרוב. הוא מדבר ואני חושב – הוא מדבר אותי. איך הוא יודע?ופתאום, אני לא לבד יותר.
קבוצה היא אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בתהליך ההחלמה מהתמכרות. אבל למה בעצם?מה קורה בתוך הקבוצה שהופך אותה לכלי כל כך משמעותי?למה עבור רבים, רגע הכניסה לקבוצה הוא אחד הרגעים המפחידים ביותר – אך גם מהמשמעותיים ביותר?
בפרק הזה אני מארחת את שירה סלפטר, מנהלת מרכז "שבטיא" לטיפול בהתמכרויות, לשיחה על תפקידה של הקבוצה במסע ההחלמה.נדבר על המעבר מהבדידות הקיצונית שההתמכרות מייצרת, אל החיבור וההשתייכות שמאפשרים שינוי אמיתי. ניגע בחשיבותה של הקבוצה, לא רק עבור האדם המתמודד עם ההתמכרות, אלא גם עבור בני המשפחה, ונבין איך אפשר לבנות מחדש מערכות יחסים בריאות בתוך ההחלמה.
כי כמו ששירה אומרת בפרק:"הרבה מהמתמודדים שמתעניינים במרכז מתלבטים אם הם יכולים לבד. ואני תמיד שואלת – למה לבד נחשב להצלחה? איך קרה שלהצליח לבד זה יותר מוערך? לרוב עונים לי – כי זה אומר שאני מסוגל. אבל האמת היא שלהיות מסוגל ביחד – זה וואו הרבה יותר גדול."
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.

פרק 59 - "כמעט איבדתי אח"

"חשבתי שזהו. שזה נגמר. התאבלתי על אח שלי." (רוני)  "הוא יושב במרפסת, על חצי לבנה, מעשן כמו קטר, חצי בן אדם. זה היה השפל."
עומרי ורוני גדלו יחד. אותם חדרים, אותן ארוחות ערב, אותן בדיחות פרטיות שאף אחד חוץ מהם לא מבין. שני אחים שתמיד היו קרובים, עד שהקשר התחיל להשתנות.
בהתחלה, זה היה כמעט בלתי מורגש. התחיל באופן תמים.
עומרי משתף - "בפעם הראשונה, השתמשתי במכונת מזל, בקיוסק בראשון. זה היה מגניב ומשעשע, ואז סנוקר, וגם שם התחלתי להמר על משחקים. אחרי חודשיים אני כבר מבריז מהבית ספר, והולך לשחק במכונה."
ובין האחים, המרחק הלך וגדל,  השיחות התקצרו, המפגשים הפכו נדירים, השקט התמלא בלחישות.
כשכסף התחיל להיעלם, רוני חשדה – אבל לא ידעה מה היא באמת רואה.
זה שלב? זה גיל ההתבגרות? זה יעבור?
אבל זה לא עבר.
ההימורים לקחו את עומרי עמוק יותר, והריחוק ביניהם הפך לתהום.
בנקודה מסוימת, המשפחה כבר לא יכלה לשאת את הסבל.
עד שהגיע הרגע שבו הכול התפוצץ.
"הרגשנו שזהו. שזה נגמר. אני מבחינתי התאבלתי על אח שלי. כולנו. אלה היו ימים שבכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי. הרגשתי שזהו, נגמר. אח שלי במנוסה, אין לי מושג איפה הוא, ואם אני אראה אותו – אני לא בטוחה שאני בכלל רוצה." (רוני)
עומרי מספר בפתיחות-  "הפיצוץ האחרון, נאלצתי לעזוב את הבית, הילד שלי שואל לאן אתה הולך? הוא עוזר לי לארוז מזוודה, ואני לא יודע מה להגיד לו. לאן אני הולך. זה היה רגע שפל".
 
ומתוך השפל, קרה משהו אחר.
עומרי נכנס להחלמה.
בהתחלה, אף אחד במשפחה לא היה מסוגל אפילו ללכת לבקר אותו. הכעס והכאב עדיין היו גדולים מדי. אבל לאט לאט, הקשר התחיל להיבנות מחדש.
"ההחלמה נתנה לי את אח שלי בחזרה." (רוני)
בפרק הזה, עומרי ורוני מדברים על מה שלא דיברו עליו מעולם. על הרגע שבו כבר לא היה אפשר להסתיר, על הכאב של המשפחה, על הקריסה – ועל הדרך חזרה.
למשפחות הם מבקשים לומר: " אל תחכו שהכול יתפוצץ. תעזו לשאול, לבדוק, ולבקש עזרה בזמן"
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.

פרק 60- "משפחה בין התמכרות להחלמה"

תארו לעצמכם משפחה שמתפקדת כמו מערכת משומנת – לכל אחד תפקיד, דינמיקה שנבנית, איזון שנוצר. אבל אז, אחד מבני המשפחה מתמודד עם התמכרות, וכל המערכת מתאימה את עצמה למציאות החדשה.
וכשהוא סוף סוף נכנס להחלמה? האיזון נשבר מחדש.
בפרק הזה אני מארחת את רייצל דרעי, עובדת סוציאלית, מטפלת פרטנית וקבוצתית במכורים ובני משפחותיהם, ומכורה נקייה בעצמה.
יחד אנחנו צוללות לתוך הדינמיקה המשפחתית סביב ההתמכרות – איך בני המשפחה מסתגלים מבלי לשים לב, איך תפקידים משתנים, ולמה דווקא כשהמכור מתחיל בתהליך ההחלמה – המערכת המשפחתית עלולה להרגיש אבודה.
"ההתמכרות הפעילה לא הפרה את האיזון – נוצר איזון חדש סביב הבעיה, וכשהאדם יוצא לטיפול, המשפחה נשארת עם הבור שנפער." – רייצל מדברת על ההלם שמשפחות חוות כשהשינוי מגיע פתאום, ואיך דווקא עכשיו הן נדרשות לעבודה פנימית משלהן.
"כשהמכור יוצא לטיפול, הוא נכנס למערכת שמדברת רגשות, שמלמדת אותו שפה חדשה. אבל כשהוא חוזר הביתה – הוא מצפה שהמשפחה תדבר באותה השפה, והם פשוט לא שם. זה יוצר מתח, כי הם עדיין עסוקים בהישרדות."
אז איך מוצאים דרך חדשה? איך אפשר לתמוך באדם בהחלמה מבלי לוותר על עצמנו? ואיך שומרים על איזון חדש ובריא יותר לכל בני המשפחה?
הפרק הזה הוא הזדמנות להבין לעומק איך משפחות מתארגנות סביב התמכרות, איך נכון שיתארגנו מחדש סביב ההחלמה כך שיוכלו לסייע לא רק לאדם הסובל מהתמכרות – אלא גם לעצמן.
רייצ'ל מדגישה –"ההחלמה אפשרית, בשביל כולם".
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.

פרק 61 – "ואז הבנתי..."

על הרגע שבו בני המשפחה מבינים שהשינוי מתחיל מהם.
יש נקודה בזמן שלא תמיד יודעים לזהות אותה, אבל מרגישים אותה בגוף.
זה הרגע שבו כבר אי אפשר להחזיק את זה יותר.כשהשליטה נשחקת, התגובות נהיות אוטומטיות, והפחד – מהתפרקות, מהאמת, מהשינוי –כבר לא מצליח לעצור את מה שכואב באמת.
"כי כל עוד אנחנו מצליחים להחזיק את המציאות הקיימת, גם אם היא לא טובה לנו – אנחנו נשארים בה."
ואז, מתוך הכאב, מתוך חוסר האונים –משהו במשפחה מתחיל לזוז.
בני המשפחה רק רוצים לעזור לו.הם מחפשים דרכים לשכנע אותו, לשנות אותו, להציל אותו מעצמו. אבל לאט־לאט מתבהרת ההבנה: הם נכשלים. זה לא עובד.
בפרק הזה אני מארחת את רחלי זיגל – עובדת סוציאלית קלינית (MSW), מומחית בטיפול בהתמכרויות ובני משפחה, ומנהלת התוכנית לטיפול אינטגרטיבי בהתמכרויות במכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה במכללה האקדמית תל־אביב־יפו.
יחד אנחנו מדברות על הדינמיקה שנוצרת סביב התמכרות במשפחה –על הגבולות שנשחקים, על הקושי לדבר בשפה רגשית, על הצורך בתגובה מיידית, ועל האשליה שהכול בסדר – כל עוד רק הוא ישתנה.
"כמו שהאדם המשתמש מפתח סבילות לשימוש – כך גם המשפחה מפתחת סבילות. היא לומדת לחיות במצב בלתי נסבל – עד שכבר קשה לראות כמה זה עמוק."
על החיבור הסימביוטי שנוצר בין האדם המכור למשפחתו, רחלי משתפת:
"כשאני שואלת בן משפחה מה שלומו – הוא עונה לי דרך מה שעובר על האדם המכור. אין הבחנה, אין גבול, אין אני ואתה. ודווקא שם מתחילה העבודה."
העבודה עם המשפחה נעשית דרך שינוי האוטומטים:שינוי הקשר, שינוי התקשורת, יצירת הבחנה בין בן המשפחה לבין האדם המכור, הצבת גבולות, פיתוח שיח רגשי – ותנועה חדשה במערכת.
"המשפחות באות לטיפול כדי לעזור לו…ומה שאנחנו עושים, זה לעזור להן להבין – שהן אלה שזקוקות לעזרה."
ולבסוף, רחלי מבקשת להעביר מסר חשוב למשפחות:
"יש תקווה. זה לא נכון שרק אם הוא יפתח מוטיבציה אז יקרה תהליך של שינוי. ברגע שזז גורם אחד במערכת – זה יכול לסייע למערכת כולה, וגם לו."
ואני שאוהבת לרקוד יודעת: שכשאחד משנה את התנועה – הריקוד כולו משתנה.
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.