פרק 56 – "שקט שבור"

שקט. רובנו מבקשים אותו בחיינו – שקט שמביא שלווה, ביטחון ושייכות. אבל יש גם שקט אחר: שקט כבד ומתוח, שמסתיר סודות, חששות, ולעיתים תקווה קלושה שהפעם, אולי, הכל יסתדר.

נוי ועמית גדלו בדיוק בתוך שקט כזה. בבית שבו ההתמכרות של אמא הייתה נוכחת – אך תמיד מוסתרת. עבורם, השקט היה דרך חיים: שקט מול העולם, שקט בתוך המשפחה, ושקט לא שקט גם בתוכם.

בפרק הזה, הם פותחים חלון לעולם שבו ילד לומד להסתיר – לא רק מאחרים, אלא גם מעצמו. הם משתפים בכנות איך כל אחד מהם נשא את הסוד, חי בהסתרה, והאמין שגילוי או שיתוף עלולים להחמיר את המצב.

ההסתרה הזו השפיעה עליהם בדרכים שונות, וכל אחד מהם פיתח מנגנונים ייחודיים כדי לשרוד את התקופה המורכבת והכואבת.
עמית ונוי מספרים על רגעי החשד הראשונים, הגילויים שהרעידו את עולמם, ועל המאבק היומיומי להחזיק בית שנראה כלפי חוץ מושלם, אבל מבפנים היה מלא בשברים.

"לא בא לי לחזור הביתה," משתפת נוי, "אבל אני חייבת לחזור, כי מי עוד יתפעל את כל זה?"
"כשגיליתי, זה היה כאילו התכוננתי לזה כל חיי," מספר עמית. "כשלראשונה דיברתי עם אבא, הבנתי שהוא לא מופתע. פתאום הבנתי שאני האחרון לדעת, וזה היה שוק מוחלט."

זהו סיפור על כעס ואהבה, על אכזבה ותקווה, ועל מסע של משפחה אחת שבחרה לא לוותר.
הם משתפים איך רגע הגילוי הפך לנקודת מפנה, הוביל לשיח משותף, ולכוח משפחתי מאוחד שהביא את אמא להיכנס למרכז החלמה. הם מספרים גם על המתנות שקיבלו במסע ההחלמה שלה – ובעיקר על הקִרבה המחודשת שנוצרה בין האחים ובתוך המשפחה.

היום, חמש שנים בתוך החלמה של אמא, נוי ועמית משתפים לא רק בכאב, אלא גם בכוח שגילו בתוך עצמם ובמשפחה שלהם.

זה פרק שמאיר את המציאות המורכבת של ילדים להורה מכור, עם מסר חזק: מותר להרגיש, מותר לכעוס, חשוב לשתף , לא חייבים להישאר עם הסוד לבד.

עוד מבקשים להוסיף – חשוב לבקש עזרה. לטפל בעצמך. כי רק כך תוכל גם להיות לעזר עבור אחרים.

לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,

מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.