פרק 48 - "זעם שקט, תקווה גדולה"

"נולדתי בכרמיאל, הזיכרון הראשון שלי מגיל 6 הוא שאני מחביא את כל הסכינים בבית. כשאמא שואלת למה, אני עונה לה: 'כדי שאבא לא ידקור אותך.'"

זו החוויה שלתוכה גדלתי,  כך משתף מולי רוזן, פסיכותרפיסט אינטגרטיבי ומומחה בהתמכרויות, מלווה מצבי נפש קיצון, שמכיר את העולם הזה מקרוב, כמתמודד עם התמכרות בעצמו וכמטפל.

"בהתחלה הייתי ילד מרצה, טוב,  בלונדיני עם עיניים ירוקות, חמוד ומנומס, עוזר כשצריך, אבל בפנים התפתח בי זעם."
מולי משתף איך בגיל 13 החל שינוי משמעותי בדרך בה התנהל:  "התחלתי להוציא את הזעם החוצה, זה התבטא במרד, כל מה שהריח לי מסמכות לא התקבל"

בגיל 14, נחשף לראשונה לעולם של משני התודעה ושם חווה לראשונה את התחושה -  "הייתה שם שלווה כזו שלא הכרתי. משהו כל כך נעים. אמרתי לעצמי, את הנעים הזה אני רוצה עוד."
ומכאן, הדרך הייתה קצרה – מה שהתחיל כהתנסות מקרית הפך מהר מאוד לכלי קבוע לבריחה מהכאב וההתמודדויות של החיים.

"זה הגיע למצב שבו לא הצלחתי להתמיד בשום דבר– לא לימודים, לא עבודה, לא זוגיות"

"אמא תמיד הייתה שם, ניסתה לתקשר איתי, אך ידעה שלא באמת אפשר לדבר איתי."
המפנה הגיע כשהבין לראשונה שיש בעיה ושהוא זקוק לעזרה: "מתפתחת לי תובנה – שהבעיה אולי בג'וינט, ובגיל 25 אני פונה לראשונה למטפלת דרך קופת חולים. זה היה הצעד הראשון במסע ההחלמה שלי."

מהרגע הזה ועד להיום, עובר מסע אישי של החלמה שהוביל את מולי להיות עבור אנשים אחרים כמטפל, מלווה ומנחה קבוצות.

"16 שנים שאני נקי, ואני רוצה להגיד לכל מי שמקשיב – יש תקווה. עם הכלים הנכונים והעזרה המתאימה, לא דרך קריאה ויוטיוב אלא בעזרת אנשי מקצוע"

ולמשפחות הוא מבקש להוסיף – חשוב להבין, שאתם לא תמיד מדברים עם האדם האהוב שלכם, אלא לעיתים אתם מדברים עם המחלה – חשוב לדעת להבחין בזה"

לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,

מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.